<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חייא בריה דרבה בר נחמני</h1>
<h2>דף מט:</h2>
גר' בפ' כל הצלמים נטל הימנו עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן, אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה. ר' אליע' אומ' יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"ז. והכי נמי בנטל ממנו כרכר וארג בו את הבגד אסו' בהנא' נתערב באחר' וכו' עד אמרו לו אין פדיון לע"ז. ובגמ' אמ' חייא בריה דרבה בר נחמני אמ' רב חסדא אמ' רב ואמרי לה אמ' [רב חסדא] זעירי אמ' הלכה כר' אליעז', אמ' רב אדא בר אהבה לא שנו אלא פת משום דלא מינכרא ביה איסור' ממש היל' יוליך הנאה לים המלח אבל לא חבית בחבית, חבית של נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח אפי' ר' אליעז' להתיר ולמכור כל חבית בחבית לבדה או להשקות מהן חמרי גוים משום דאיתיה לאיסורא בעיניה (כפרש"י, ורב חסדא אמ' אפי' חבית בחבית) [אבל] מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבו דהשת' לא מתהני מחבית דאיסורא [כפרש"י. ורב חסדא אמר אפילו חבית בחבית] ועבד רב חסדא עובדא כשמעתיה וא"ל זיל שקול ארבע זוזי שדי בנהרא ושרי לך, פרש"י למוכרן לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לגוים, ולא דמיא הך מילת' לפלוגת' דרשב"ג ורבנ' דפליגי בפ' בת' [ע"ז ע"ד ע"א] ביין נסך שנפל לבור דאסור בהנאה ורשב"ג אומ' מוכרו כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, דהת' תרויהו כרבנ' סביר' להו דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבני להו בעיניה מזבני ליה חוץ מדמי יין נסך שבו, אבל בירושלמ' ס"פ כל הצלמים א"ר חגי כד נחתת מן אלפא אשכחית לר' יעקב בר אחא יתיב מקשי נטל [הימנה] כרכר אסו' בהנייה, ארג בו את הבגד הבגד אסור בהנאה, ותנינן יין נסך שנפל לבור כולן אסו' בהנ', ותנינן רשב"ג אומ' ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו. א"ר יעקב בר אחא חגי קשייתה חגי קיימה, מאי כדון תמן דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי ברם הכא אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי. נר' הפי' כיון שדרך ישראל ליקח בגדים מן הגוי אם לא נאסור בגד שנארג בכרכר אשירה לכתחילה יבא לידי כך שיארוג בו ולא יחוש לבגד שידוע שנארג באיסור אשירה היל' מודה רשב"ג לחכמים דאסור בהנאה, אבל יין נסך שנתערב ביין כשר אין דרך ישר' ליקח יין מן הגוי היל' אין צריך הרחקה דמן הדין אף תערובת בגד אסור בבגדי היתר כיון שאין נהנה מן האיסור כגון אם ימכרם חוץ מדמי אותו בגד שיהא מותר אלא משום גזירה כמו שכתב' היל' בבגד גזרו ביין לא גזרו, ובירושלמ' [ע"ז פ"ה הי"ג] אפלוגת' דרבנ' ורשב"ג ר' בון בר חייא בש' רב מודים חכמים לרשב"ג בחבית בין החביות שימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו, ותמיה אני על כל אותן שמנו חכמי' במשנה דאוסר בכל שהו כגון יין נסך וע"ז ועורות לבובין שור הנסקל וכו' וכן אותן דברים חשובים כגון רמוני בדן ואגוזי פרך ואותן שבעה שכולן נתערבו באחרים דתנן דידלקו אם חלוק' כמו כן חכמים ור' אליעזר דיוליך הנאה לים המלח וחכמים אומרים אין להן פדיון ומה טעם אמרו לו אין פדיון לע"ז דמשמע הא לשאר איסורי הנאה יש להן פדיון וכן לרשב"ג אם היה אומר ימכרו כולן חוץ מדמי האיסור דהא יין נסך תנן הכא בהדי כולהו ופליגי ר' אליעזר ורשב"ג ואמר רב נחמן [ע"ד ע"א] הל' למעשה יין נסך חבית בחבית מותר כרשב"ג ואי הכי הוא לא לישתמיט משנה וברייתא והתלמוד לפסוק הל' בשאר איסורי הנאה אם יש להן פדיון לר' אליעזר ולרשב"ג במכר חוץ מדמי האיסור. בשלמ' גבי קדש' אי איפשר כדמפרש בפ' התערובות משום קבוע, אלא בכל הני מאי שנא דלא תנא תקנתא. ואי לאו דאמ' רב חסדא דאפי' חבית בחבית א"ר אליעז' דיוליך הנאה לים המלח הוה מפרישנא טעמ' הא דאמ' רב אדא בר אהבה אבל לא חבית בחבית דלא שייך למימ' זה וזה גורם אלא כולה חתיכת איסור, אבל בגד ופת דבאו על ידי זה וזה גורם, אע"ג דר' אליעז' מחמיר בזה וזה גורם ואסר היכא דאיכא תרתי כגון זה וזה גורם ותערובת מודה. השת' דאמ' רב חסדא דאפי' יין נסך בתערובת יוליך הנאה לים המלח, תימ' מאי שנא שאר איסורי הנאה, וי"ל יותר החמירו בדבר חשוב היכא [דאיכא] תרתי כגון איסור הנאה בכל הנהו דערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל דבעלי חיים הוא ולא בטיל יותר מיין נסך, ואפה בו את הפת, וכן ארג בו את הבגד אע"ג דדבר חשוב נינהו כיון דאיכא תערובת דזה וזה גורם וכן נמי תערובת שנתערבה באחרים מיקל ר' אליעז', אבל חבית דיין נסך איכא למימ' דלאו בחביות סתומות מיירי. ויש גורסי' במשנתינו נתערבה באחרים ואחרים באחרים וכו'. ובסדר המשנה ל"ג הכי, ואע"ג דלעניין חבילי תלתן של כלאי הכרם גר' הכי הת' משום דתרתי איכא איסור הנאה בעינה ודבר חשוב. ובפ' התערובות [זבחים ע"ד ע"א] גר' אמ' רב יהוד' אמ' רב טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופרשו ארבע' למקום אחד וששים למקום אחר וכו' עד אלא אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד אין אוסרות, ששים למקום (אחר) [אחד] אוסרות, דאיסורא ברובא איתא, כי אמריתה קמיה דשמואל אמ' לי הנח לע"ז שספיקה וספק ספיקה אסור עד סוף העולם. וי"ל הא דרב ושמואל ע"ז בעינה דלא פתיכה בה זה וזה גורם, אינמי דבר שאינו חשוב כגון חבית פתוחה, ומותבינ' ספק ע"ז אסור וספק ספיקה מותר כיצד [כוס] של ע"ז שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורו' פירש אחד מהן לריבו ומריבו לריבו מותר תנאי היא דתני' ר' יהוד' אומ' רימוני בדן אוסר בכל שהו כיצד נפל אחד מהן לריבו ומריבו לריבו אסור וכו'. ועיין הת' בפירש"י. ואיבעית אימא סבר לה כר' אליעז'. פי' שמואל דאמ' דספק ספק ע"ז עד סוף העולם אסור סבר כר' אליעז' דאמ' גבי אפה בו את הפת או ארג בו את הבגד דאפי' נתערב באחרים ואחרים באחרים דכולן אסור' עד שיוליך הנאה לים המלח, ואם כדברי רבי' עיקר כמו שפיר' לשם דלשון זה עיקר (וראשון) [והשני] שיבוש צריך לפר' הא דא' שמואל כר' אליעז' ומחלוקתו שהרי חכמי' מחמיר' יותר ממנו ואמרי' דלא סגי בפדיון, ודוחק הכל. וחייא בריה דרבה בר נחמני נר' [מאד] כי (מאד) היה בחור שהרי רבה בר נחמני אביו חבר לרב חסדא היה ותלמידו של רב חסדא היה כדאית' הכא וכשיטה הזו אית' נמי בכיצד מברכי' בהל' דמוגמר [ברכות מ"ג ע"א] ורב חסדא ודאי זקן גדול היה והיה נפטר לג"ע קודם רבה, ורבה לא העבר על ארבעים שנה. וגם בימי רבה בר בר חנה היה חייא כדאית' בשלהי ראש השנה [ל"ד ע"ב] אמ' רבה בר בר חנה א"ר יוחנ' מודים חכמי' לר"ג ורבא [אמר] עדיין היא מחלוקת שמעה חייא בריה דרבה בר נחמני אזל אמרה קמיה דרב דימי בר חיננא, נר' דהיה זקן מרב חסדא כדאית' בשלהי פ"ג דזבחי' [ל"ו ע"ב] אמ' רב חסדא מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא כו', וכבר כתבתיה בסדר דרב דימי בר חיננא.
